מעבר מהסברה לדיפלומטיה

ועידת המשפט – 28.8.12

"מעבר מהסברה לדיפלומטיה"

עו"ד יורי גיא-רון

 

עם הזמן, התפתח ספורט לאומי, שעניינו ביקורת קבועה כמעט של כל אזרח בישראל, על האופן הלקוי, שבו מתנהלת ההסברה הישראלית בעולם. הידיעה הרווחת הזו איננה רק אמירה פופוליסטית שטחית ואיננה גם רק נחלתן של שיחות סלון או רחוב. שכן, במשך השנים שמעתי אותה לא אחת מנציגים ישראליים רשמיים, ממשלתיים ואחרים, ולעיתים אפילו מפי הבכירים ביותר מביניהם.

אני מניח שהתחושה הזו נובעת גם מהמצב האובייקטיבי, ויש שיסברו הסובייקטיבי הלא פשוט, שמדינת ישראל מצויה בו, ומהתייחסותו של רוב העולם אליו. אולם, אני מבקש בדבריי שלא להתייחס כלל לתכנים או לדיעות ושכך גם לא תובן העמדה שאני מבקש להציג.

רובנו, כישראלים, אזרחים או תושבים, נתקלים במהלך חיינו, מי פחות ומי יותר, במצבים שונים, בתוכם אנו מהווים או מתפקדים כישראליים בקרב סביבה זרה, בינלאומית או בינלאומית חלקית. אני מניח שכולנו חווים את החוויה הישראלית הזו, ולו גם רק במסגרת טיולים לחו"ל או נסיעות מחוץ לישראל לצורכי עבודה. לעיתים, הדבר נכון גם במהלך אירוח של זרים בארץ, אם כי לטריטוריה יש, בדרך כלל, השפעה על הפתיחות המלאה ועל היקפי התכנים של השיחות והקשרים. לרובנו, בדרך כלל, לא נוח עם האופן שבו מוצגת העמדה הישראלית בעולם הבינלאומי. אני מתייחס ומדגיש בעיקר את מה שנראה כמעט מידיי משאבים, מעט מידי רעיונות, מעט מידיי אנשים מקצועיים, מעט מידיי כלים בארגז ההסברה הזה (ושוב לענייננו ללא כל קשר לתכנים).

העניין הטכני הזה, כביכול, בולט עוד יותר בחסרונו, אצל מי שמכהן בתפקיד ציבורי/ חברתי/ רשותי כזה או אחר. הוא נכון לגבי ראשי ערים וראשי רשויות. הוא נכון לגבי ראשי גופים ממשלתיים – חברות ממשלתיות, רשויות ממשלתיות, בעלי תפקידים מקצועיים בכירים ואחרים. הוא נכון גם לגבי ראשי ארגונים מקצועיים, אפילו כשמדובר בארגונים פרטיים. מבין אלה הוא אולי נכון במיוחד, כשמדובר בראש לשכת עורכי הדין בישראל, שבין היתר הינה גם הארגון המקצועי הסטטוטורי היחיד בארץ. מעבר לכך – התחום המשפטי שזור בכל הסוגיות החברתיות והציבוריות, ובודאי שיש לו משקל רב במסגרת המשפט הבינלאומי ביחסים שבין מדינות ובין מדינות לקבוצות אוכלוסיה שונות. הוא הפך, במיוחד לאחרונה, לנושא ה"חם" הבינלאומי, אפילו ובמיוחד בענייני חוץ ובטחון שונים.

ראש לשכת עורכי הדין, פרטי ועצמאי ככל שיהיה, הוא במישור הבינלאומי פרסונה, שבפורומים שונים מבקשים ומעוניינים בדעתו ובדעתו של הארגון, שהוא עומד בראשו, ורואים בו לעיתים כמי שמייצג באופן רשמי את ישראל, למרות שהוא אינו כזה, וזאת גם כאשר דעתו עשויה לפעמים להיות שונה לחלוטין מהעמדה הרשמית של רשויות השלטון בישראל.

מבחינה זו, אני מרשה לעצמי לומר, שהנושא בו עוסק המושב היום, משמעותי אולי יותר עבור מי שעומד בראשות לשכת עורכי הדין מאשר בהתייחס למי שעומדים בראשותם של גופים פרטיים, דו-מהותיים או אפילו ציבוריים שלטוניים אחרים, אם כי כולם מהווים פרסונות שעל משרד החוץ להשכיל להתייחס אליהם כאל שחקנים בהרכב, שחקני רכש, שחקני בית, שחקנים יריבים, שחקנים עלומים, אבל בכל מקרה – שחקנים.

בעולם של ימינו, הפכה הזירה המשפטית לרלוונטית ולמיידית מאוד. המאבק הפוליטי ו/או ההתמודדות הביטחונית הופכים כיום מהר מאוד להתמודדויות משפטיות. המשחק הבינלאומי הוא פוליטי, ביטחוני, כלכלי ובודאי שגם משפטי מיידי. אנחנו גם עדים לתהליכים, שבמסגרתן עוברת זירת ההתמודדות הרשמית אל מיגון זירות חברתיות ועממיות ופחות רשמיות.

משנסתיים השלב הראשוני של פעולת צה"ל בעזה (מבצע "עופרת יצוקה") בסוף שנת 2008 ותחילת 2009, עבר העולם הפוליטי והתקשורתי במיידית למגרש המשפטי (מה שקרה בנפרד, למשל, גם מייד לאחר ההשתלטות על ה"מרמרה") המבצע הסתיים ב – 18 בינואר 2009. ב – 29 בינואר נאם הנשיא, שמעון פרס, בועידה הכלכלית בדאבוס, באותו מעמד מפורסם במהלכו נטש ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, את הפאנל, במהלך הפגנתי ומתוקשר היטב.

כשבועיים לאחר ועידת דאבוס נערכה בוינה הועידה השנתית המסורתית של ראשי הלשכות האירופאיות, אליה מגיעים כל ראשי הלשכות  של עורכי הדין בעולם (ועידה חשובה מאוד והיסטורית, שראוי אבל אין פנאי להרחיב אודותיה כעת). במהלך החודש שקדם לה, פנו רוב ראשי הלשכות בעולם במכתבים רשמיים ואישיים אליי, כראש לשכת עורכי הדין בישראל (דאז), וביקשו את התייחסות הלשכה בישראל, לנוכח מה שכונה על ידם, בניסוח זה או אחר – "הפרות זכויות האדם בעזה על ידי צה"ל…."

אני יודע שבימים אלה אין ללשכת עורכי הדין בישראל עמדה כמעט בשום נושא. אבל אז – זה היה אחרת. היו עמדות לשכה והיו התייחסויות אישיות, כאלה או אחרות, כמעט בכל נושא – משפטי, מקומי ובינלאומי – של ראש הלשכה או של בעלי תפקידים רשמיים אחרים של הארגון. כדי שלא לטלטל אז את הלשכה בארץ טלטולים פוליטיים מיותרים וגם בשל לחץ זמן, החלטתי להציג בפני ראשי הלשכות האירופאים והאחרים עמדה מקצועית משפטית , שתוצג אישית על ידי כראש הארגון בישראל דאז ושתלובן במהלך פאנל בינלאומי, שערכנו 3 חודשים מאוחר יותר, פאנל משותף עם ה – IBA, במהלך כנס הלשכה השנתי הבינלאומי באילת.

חוות דעת משפטית כזו מתבססת, כידוע, בהכללה, על אדנים עובדתיים ועל ניתוח משפטי של העובדות. ובכן, בקצרה, פנינו באותם ימים לגורמים רשמיים שונים כדי לקבלת ניתוחים עובדתיים ו/או התייחסויות משפטיות, ראשוניות ככל שתהיינה. זאת, כדי שיהא לנו בסיס רציני כלשהוא להבנת העמדה הישראלית הרשמית, גם אם היא תהיה שנויה במחלוקת, וזאת בטרם נחל בעבודה המשפטית, שביקשנו להכין לקראת הועידה. הועידה נערכה בעיתוי הנכון, והיה בה כדי לתפוס במכה אחת את רוב "הציפורים", שביקרו אותנו בנושא מאז הפעולה הצבאית. נכחו בה, כאמור, כמעט כל המנהיגים הבכירים בעולם המשפטי, שרובו התנהל אז באופן נחרץ כנגד ישראל.

למי פנינו – ?: למחלקת הסברה ותקשורת במשרד החוץ, לפרקליטות הצבאית, לדובר צה"ל, לפרקליטות, למשרד היועמ"ש ובסופו של יום גם למנכ"ל משרד החוץ. ערכת הסברה (גם אם לא היינו מאמצים את תוכנה לחיקנו) – לא הייתה. חומר רלבנטי ערוך – לא היה. מסרים כלשהם – לא היו. חוות דעת משפטית – לא הייתה. עצות טובות  (אפילו אינטרסנטיות) כיצד לנהוג – לא היו. בלבול אחד גדול. מה כן היה? – אתר אינטרנט ובו הופצו סרטי וידיאו כאלה ואחרים, שהותרו לפרסום ע"י צה"ל, כחומר גולמי ראשוני כלשהוא. זה הכל. קראנו גם בעיתונות על איזו הפקת לקחים ראשונית  פנימית שצה"ל ערך.

בצר לי, פניתי לעו"ד דניאל רייזנר, שהיה ראש מדור בינלאומי במפקדת הפרקליט הצבאי הראשי בעברו, ובאותה עת (ונדמה לי שגם כיום) שותף במשרד עורכי הדין הפרטי "הרצוג – פוקס – נאמן ושות'". דניאל נעתר, לשמחתי, לבקשתי, ובמהלך של כשבוע הכנו חוות דעת משפטית בדבר ההיבטים המשפטים המרכזיים, שעלו בהקשרה של "עופרת יצוקה".

ב – 17 בפברואר ישבו כ – 150 מנהיגי העולם המשפטי סביב שולחן מלבני גדול וארוך, לצד דגלי מדינותיהם הקטנים שהוצגו בצמוד למכשירי המיקרופון השולחניים, שהונחו לפניהם, ועסקו בכובד ראש בנושא "התביעות הייצוגיות במשפט האירופאי". משבקשתי את רשות הדיבור, לא עסקתי במצב המשפטי המיוחד של התביעה הייצוגית בישראל, במיוחד לנוכח ההבדלים בין מוסד זה במשפט האמריקאי לעומת האנגלי והקונטיננטלי, אלא התנצלתי והסברתי על מה אני עומד לדבר. לצידי הנחתי כ – 150 דיסקים, שהוכנו מראש בלשכה, ובכל אחד מהם אותה חוות דעת משפטית ראשונית. הזמנתי אותם ליטול את הדיסק, לעיין בו, לנתחו, להעיר הערות, ולהגיע לכנס באילת למושב שיעסוק בתכניו. בע"פ, הארכתי מעט על הקשיים המיוחדים של החיים בישראל ובמה הם כרוכים, כישראלי, כיהודי, כעורך דין של זכויות אדם, כראש לשכת עורכי הדין הישראלית. סיימתי. השתררה שתיקה. אפשר היה לחתוך את האוויר באולם הגדול בסכין.

נשיא הלשכה הגרמנית העיז וביקש את רשות הדיבור. אמר משהו על תמיכתו בהתמודדות המורכבת החברתית והמשפטית שלנו בישראל. נשיא הלשכה האוסטרית, יו"ר הועידה, החליט מייד לסיים את הדיון, שעה וחצי לפני שתכנן, באומרו שלאחר הדברים האלה אי אפשר לשוב לנושא שוטף כמו התובענות הייצוגיות. לתדהמתי, כל ראשי הלשכות, שכבר התבטאו בעבר בעניין, מבלגיה, צרפת, אנגליה, שבדיה, רוסיה ואחרים, שתקו או לקו בהלם רגעי. העניין העסיק את ראשי הלשכות ואת לשכות עורכי הדין בעולם גם זמן רב לאחר מכן.

מה אני, בעצם, מבקש לומר? – קטונתי, ואולי גם נדוש, מלחזור ולבטא אכזבה כזו או אחרת מעוצמתה או מערכה של ההסברה הישראלית. אין ספק, שיש צורך לתגבר את המערכת הקיימת הזו, לגוון ולהעמיק את פעילותה, וזאת בלשון המעטה. אולם, צריך גם לזכור, שלצד השגרירויות והנציגים הרשמיים, הישירים והעקיפים, פועלים בישראל לא מעט בעלי תפקידים וראשי מערכות שונים, שחייבת להיות גם לגביהם התייחסות מתאימה ע"י משרד החוץ ומערכת ההסברה הישראלית. הדיסק, שהוכן על ידינו, הופץ באמצעות ניוזלטר מקוון של ראשי הלשכות אל שולחנם הוירטואלי של רוב עורכי הדין בעולם. האם נכון להתעלם מזה? האם למשרד החוץ יש יכולת הפצה כזו? וגם אם נניח, שאישיות עיתויית, כזו או אחרת, איננה משקפת במעמדה הפרטי או החצי-פרטי את רוח הפוליטיקה התקופתית, בין חלקית ובין באופן מלא, האם נכון להותיר אותה ללא "ארגז כלים", בין בזמנים שוטפים ובין בזמני חירום?

השקעה מקצועית בנושא ההסברה המשפטית, משמעה אמירת אמת ולא חצאי אמיתות, משמעה התמודדות בגובה העיניים עם העובדות ועם ניתוחן המשפטי, ומשמעה גם התייחסות, אולי באמצעות מינוי בעל תפקיד נפרד ומיוחד לעניין זה במשרד החוץ, לכל אותם גורמים חוץ ממשלתיים או סמי – ממשלתיים, הפועלים גם הם, כך או אחרת, במישור הבינלאומי. החיים הבינלאומיים מורכבים הרבה יותר מביטויים שיוגבלו רק לקשרים בין גורמים ממשלתיים רשמיים. בתחום המשפטי, למשל, יש מעין רשת אנושית עולמית, מקצועית ועצמאית, הפרוסה בכל היבשות, בין בארגונים בינלאומיים ובין בארגונים מדינתיים, והמבטאת קשר בין אנשים, עמים ומדינות, בהיבטים שונים. ראשי העולם המשפטי הם אנשים חשובים ומשפיעים. המשפטנים בעולם הם פלח אוכלוסיה חשוב, שמניע תהליכים. לא הכל נקבע או מונע רק ע"י רשויות שלטוניות.

תמיד עדיף להתייחס, לבטא, לשכנע, ליתן כלים לעבודה  (בין אם הנמען מסכים או משקף את עמדתך ובין אם לא), מאשר להניח למי שאינו מצוי במטבחון ההסברה הממשלתי, להתמודד עם צרכיו המקצועיים באופן עצמאי, בהתבססו על מידע חלקי או שגוי. צריך לצאת מקופסת החשיבה המקובעת, ובלשון העם – "להוריד את ההתייחסות ליחסי החוץ וההסברה אל העם", וודאי שאל נציגים עממיים מיוחדים בתוכו. ראש לשכת עורכי הדין הוא, בדרך כלל, נציג משמעותי כזה.